לפני שבועיים הסתיימה תקופת החגים. בשבת האחרונה הסתיימה התקופה שאני מכנה "תקופת יום ההולדת" שלי, שנמשכת פחות או יותר בין התאריך הלועזי לשבת שלאחר התאריך העברי של יום ההולדת שלי, או אם התאריך הלועזי מאוחר יותר, מהתאריך העברי ועד לתאריך הלועזי, כאשר השבת שלאחר התאריך העברי נמצאת בתווך. אני בכוונה מכליל את השבת שלאחר התאריך העברי, כיוון שתמיד לפי סדרי הלוח העברי תיקרא בה אותה פרשת השבוע, וכמעט מדי שנה מאז בר המצווה שלי, אני קורא בתורה את פרשת השבוע בשבת זו.
תקופת החגים, כמו גם תקופת יום ההולדת, הן תמיד זמן לסיכומים ומבט לעתיד. אז עכשיו אני כבר לכל הדעות בן 35 כאשר תקופת יום ההולדת הסתיימה גם היא, ובואו נגיד את זה בעדינות, אני לא נמצא במקום שבו קיוויתי להיות בגיל 35.
איכשהו, כילד, וגם כנער וכמבוגר יותר, דמיינתי את עצמי במסלול חיים די דומה לזה שעברתי עד לשלב מסויים, רק שכמה דברים בדרך לא קרו. דמיינתי את עצמי, בערך מאז שלמדתי להכיר את המושגים הרלוונטיים, כמי שלאחר התיכון יצטרף למסלול העתודה האקדמאית של צה"ל, ילמד מדעי המחשב או משהו דומה באוניברסיטה, יתגייס לצבא לשירות משמעותי בתחום הלימוד, ולאחר מכן ישתלב בתעשיית ההיי-טק. בין לבין, הנחתי שבסביבות הגיל שבין 25 ל-30, כלומר בשלב שלאחר שירות החובה הצבאי, אמצא את מי שאיתה ארצה לבלות את שארית חיינו, ועד גיל 35 אהיה אב לילד אחד לפחות.
המסלול הזה התפתח בתחילתו לפחות בכיוון הנכון. לאחר סיום לימודי בתיכון נרשמתי למסלול העתודה האקדמאית, ואכן למדתי לתואר במדעי המחשב, באוניברסיטה, אבל זה בערך הדבר האחרון שהלך לפי התוכנית. בשירות הצבאי, מסיבות שונות, שובצתי בתפקידים שלא ממש קשורים למקצוע שלמדתי. השיבוץ הזה והשירות הצבאי, גרם לכך שלא יכולתי לצבור נסיון מעשי בתחום הקשור ללימודי, וכך לאחר סיום הלימודים לא הצלחתי להשתלב בתעשיה, בעיקר בגלל חוסר נסיון מעשי, לצד סיבות נוספות. מסיבות של חוסר ברירה, התחלתי לעבוד בעבודות בתחום שנחשב בעיני לפחות בהתחלה כנחות בהרבה, ועברתי שלושה מקומות עבודה עד למקום הנוכחי, עם תקופות ארוכות יותר וארוכות פחות של חוסר עבודה בין מקומות עבודה שונים, כאשר במקום הנוכחי אני עובד כבר כארבע וחצי שנים, והגעתי להבנה סופית שכנראה אם אעזוב אותו זה לא יהיה מיוזמתי. ולגבי היכרות עם בת הזוג לחיים, גם זה דבר שעדיין לא קרה, ובגיל 35 אני מוצא את עצמי עדיין ברווקותי, וחי בבית ההורים.
אבל נראה שאני לא בדיוק לבד בקטע הזה. בשבוע שעבר שוחחתי עם ידיד מתקופת הלימודים באוניברסיטה, הוא אמנם למד תחום אחר, אבל גרנו באותם מעונות הסטודנטים והתיידדנו מאד. הוא מבוגר ממני במקצת, והוא עשה בחירות אחרות בחיים, אבל בגדול גם הוא לא מצא את עצמו בתחום המקצועי אותו למד אם כי במקרה שלו זה יותר מבחירה, והחליט לשנות מסלול קריירה, וגם במסלול החדש שבחר לעצמו הוא עדיין לא התייצב לגמרי. וגם הוא עדיין רווק ומחוסר ברירה חי בבית הוריו.
השבוע, אני מקווה להיפגש עם ידיד אחר מתקופת הלימודים, שלמד אתי את אותו התחום. הוא אף המשיך לתואר שני בתחום. גם הוא ידע מאבקים קשים, אבל בניגוד אלי לא ויתר על הרצון להשתלב בתעשיה, ורק לפני מספר חודשים השתלב במקום עבודה בתחום שלנו, לאחר שעזב מקום עבודה קודם וידע תקופה ארוכה מאד של חוסר תעסוקה או עבודות מזדמנות (כולל אחת בחלוקת עיתונים ואחרת בסקרי דעת קהל). וגם הידיד הזה, עודנו ברווקותו אם כי ידע מערכות יחסים משמעותיות שהתפרקו.
ועוד בשבוע שעבר, הגעתי בענייני עבודה לעיר מסויימת, הפעם הראשונה שאני מגיע לעיר ההיא בכלל. כשהגעתי למקום בו התקיימה הפגישה, פגשתי אדם שנראה לי מוכר. גם הוא אמר לי שאנחנו מכירים. בתחילה שאלתי אותו האם הוא למד באוניברסיטה במקביל אלי, אבל אז הוא אמר שאנחנו מכירים מתקופת השירות הצבאי, ואז נזכרתי בו. כששאלתי אותו איך הגיע לעבודה במקום הוא אמר רק שזו החברה המשפחתית.
כששירתנו יחד בצבא (במשרדים סמוכים) היינו נוהגים מדי פעם לדבר. מעולם לא ניהלתי איתו שיחה אחד על אחד, אבל היו הרבה שיחות קבוצתיות בין אנשי הצוות שלי לצוות שלו שישב כאמור במשרד הסמוך. אני לא זוכר הרבה ממה שהןא היה מספר באותן שיחות, אבל אני די בטוח שלא זה המקום שבו הוא היה רוצה למצוא את עצמו עשר שנים לאחר השחרור מהצבא. לא שאלתי אותו לגבי מצבו הזוגי, גם כי זה לא עניין אותי וגם כי זו נראתה לי שאלה פוגענית במקצת, ולא שאלתי אותו אם זה מה שהוא רצה בחייו, בעיקר כי מפניו נראה לי שזה לא בדיוק העיסוק שהוא חלם עליו, אבל כנראה שגם במקרה שלו, החיים מובילים אותו למקומות שהוא לא חשב שיגיע אליהם, בערך כמו במקרה שלי. כך שאולי התופעה הזאת פחות נדירה ממה שאנחנו מדמים, ואולי מי שחייו מתנהלים לפי התכניות שהיו לו עצמו הוא בר המזל האמיתי, ורובנו חיים איך שהחיים מנווטים את דרכנו.
אבל בסופו של דבר, כנראה שכולנו צריכים לנהל את חיינו בצורה הטובה ביותר באופן שבו הם מתנהלים בפועל, ולא באופן שבו היינו רוצים שהם יתנהלו.
;){kind=link}