לאחר תקופת הלימודים המשותפת, הקשר בינינו ניתק, אבל לפני מספר שנים שב והתחדש. דווקא בתקופה פחות טובה מבחינתו, הוא שב ויצר אתי קשר, ומאז אנחנו נפגשים מפעם לפעם.
בשנים האחרונות הוא התגורר בעיר קרובה יחסית לעיר מגורי, עד שמצא את מקום העבודה בו הוא עובד כיום, וגם בתחילת עבודתו במקום העבודה הנוכחי שלו. בתקופת חיפושי העבודה שלו, שהייתה די ממושכת, הוא עבד בעבודות מזדמנות שונות.
כשדיברתי איתו בערב ראש השנה, הוא סיפר שהוא עבר לעיר אחרת, מרוחקת יותר, אבל נוחה לו יותר מהרבה בחינות. הצעתי שאם ירצה שניפגש שנהיה בקשר, ובאמת לפני כשבוע וחצי הוא יצר קשר והציע שניפגש. כרגיל, כמי שמחזיק ברכב (לו אין בתקופה האחרונה רכב משלו) הצעתי שאגיע לעיר מגוריו, ובאמת אתמול בערב, לאחר שהייתי אצל אחי, שמתגורר בעיר קרובה יותר לעיר מגוריו של חברי, נסעתי לעיר מגוריו כדי להיפגש איתו.
בפגישות איתו, איכשהו, תמיד יש משהו קצת משונה. לפני תחילת העבודה שלו במקום העבודה הנוכחי שלו, היינו נפגשים בביתו, והולכים ברגל למרכז העיר, שהיה מרחק של מספר דקות הליכה מביתו ושם יושבים ואוכלים.
כשהוא התחיל לעבוד במקום הנוכחי, היינו נפגשים בקניון שסמוך לתחנת הרכבת של העיר, ויושבים לשתות קפה ולאכול משהו שם.
בכל מקרה, בכל התקופות, וגם אתמול, שמתי לב לכמה דברים מעניינים, שבמקרה של הפגישות שלי עם האדם הזה, שונים מפגישות שלי עם חברים אחרים, מתקופת הלימודים או מתקופות אחרות, לא שיש יותר מדי כאלו.
כנראה שגם בגלל האופי של החבר הזה שלי, אבל גם בגלל מאפיינים אחרים ואולי בכללם הקשר בינינו, הפגישות בינינו, מאופיינות בשני דברים שבולטים לי לעין, ולא החלטתי אם זה מפריע לי או להיפך. האחד הוא שמדובר במפגשים שבמהלכם הוא או אני יכולים לעשות את הדברים שלפחות נראה לי, שמלבד החלק של האכילה המשותפת בבית קפה או במקום אחר, לא אופייני בהכרח למפגש בין שני גברים. גם בגלל אופי המפגש בקניון, הרבה פעמים יצא לי שהתלוויתי אליו לקניות שגרתיות שהוא היה צריך לבצע, כמו למשל קניות בסופרמרקט, או אתמול בערב, כאשר הוא רצה לקנות פריטי ביגוד אישיים כלשהם ובשל כך נכנסנו לחנות כלבו גדולה בקניון בו נפגשנו.
והדבר השני, הוא ריבוי השקט במפגשים הללו בינינו. כלומר, יש את השאלות השגרתיות פחות או יותר, של מה נשמע ומה איתך וכו', או שאתמול דנתי איתו כי אי אפשר שלא בחדשות האחרונות מארה"ב, ובמעבר שלו מהעיר הקודמת לעיר הנוכחית, אבל בעיקר יש שם הרבה שקט והרבה רגעים של שתיקה בינינו. לא רק תוך כדי האכילה, אלא גם בהליכה המשותפת ברחובות או בתוך הקניון במקרים האחרונים. אנחנו סתם הולכים זה לצד זה, יכולים להיכנס לחנות זו או אחרת שמעניינת את שנינו ולחוות דעה על פריט זה או אחר אבל בגדול לשתוק. במפגשים עם חברים אחרים, או במפגשים עם בחורות, איכשהו תמיד יש את הרצון למלא את הזמן בדיבורים שלא כולם בעלי טעם, אבל העיקר לא להיות במצב שבו שותקים יחד.
ואני לא יודע אם השתיקה הזאת באה כי אין לנו באמת על מה לדבר, ורק מחוסר נעימות ממשיכים והולכים או עושים מה שעושים, או שלהיפך, דווקא מתוך ידידות עמוקה וארוכת שנים, נעים לנו זה בחברת זה, גם בלי לדבר.
וכרגיל, כמו בכל דבר, כנראה שהאמת היא אי שם באמצע. כי אחרי פרק זמן של שתיקה, תמיד מישהו יעלה איזה נושא או נראה משהו שיפתח מחדש את השיחה בינינו, ואז יבוא עוד פרק של שתיקה, ובסך הכל לפחות, אני לא מרגיש לא נעים עם השתיקה הזאת. מצד שני, ברור שבשתיקה בלבד אין הרבה טעם במפגש חברתי. כך שנראה לי שאמשיך מפעם לפעם להיפגש עם אותו חבר, גם כדי להפיג את השעמום שבשגרה, וגם כדי להיות עם מישהו שאפשר גם לדבר איתו, אבל גם לשתוק איתו, שזה לא מובן מאליו.
;){kind=link}