מה שקרה הוא, שלמעשה, שכחתי להניח תפילין, ואילו הוא לא היה מזכיר לי, ייתכן שלא הייתי זוכר זאת בכלל במשך כל היום.
בימים שבהם אני לא נוסע למכון הכושר, ברור לי שחלק משגרת הבוקר שלי, עוד לפני ארוחת הבוקר, כוללת הנחת תפילין. גם בימים שבהם אני הולך למכון הכושר אני לא אוכל ולא שותה לפני הנחת תפילין, ובאמת כשהוא הזכיר לי, מיד זנחתי את הקפה והלכתי להניח תפילין ולהתפלל.
והמקרה הזה מטריד אותי מבחינה מסויימת, כי מה בעצם זה אומר עלי? הרי סביר להניח שמשהו שמספיק חשוב לי לא הייתי שוכח.
את הנחת התפילין בעבודה בימים שבהם אני הולך למכון הכושר, התחלתי מחוסר ברירה בגלל השעון, בימים שבהם זמן הנחת תפילין היה מאוחר מכדי שאספיק להניח תפילין ולהתפלל לפני היציאה מהבית למכון הכושר. אולי עכשיו, כשחזרנו לשעון חורף וזמן הנחת תפילין מוקדם מספיק, אולי אני צריך לשוב ולהניח תפילין בבית לפני היציאה למכון הכושר כדי לא לשכוח?
ואולי, בכלל, בתת מודע שלי, משהו מנסה לשדר לי משהו. שיש משהו בתפיסה שלי שגורם לי לחשוב שהנחת התפילין והתפילה לא באמת מספיק חשובות עבורי? לא שאני במצב שבו אני חלילה חושב להפסיק להניח תפילין ולהתפלל כל בוקר, אבל אולי בכל זאת, זה סוג של רמיזה בכיוון?
החבר שלי, זה שהזכרתי כבר, מקפיד מאד על תפילה במניין מדי יום, וכשמתאפשר לו, שלוש פעמים ביום. בחודשי החורף כשתפילות מנחה וערבית לא מתאפשר לו להתפלל במניין, הוא מתפלל ביחידות בהפסקת הצהריים שלו או לאחר יום העבודה. אני לעומתו מקפיד על תפילה במניין בשבתות ובמועדים בלבד, ובאמצע השבוע מסתפק בהנחת תפילין ובעיקרה של תפילת שחרית (קריאת שמע ותפילת העמידה).
והשאלה שאני שואל את עצמי היא מה לעשות בהקשר הזה. האם לנסות ולהמציא לעצמי תזכורות או דרכים אחרות לזכור את זה? האם הדרך היא לשוב ולהתפלל בבית לפני היציאה למכון הכושר?
ואולי אני לא צריך לעשות מזה כזה עניין, אלא להתייחס לזה כאל שכחה מקרית בלי יותר מדי חשיבות ולהשתדל שזה לא יקרה יותר?
בכל מקרה, המקרה הזה עורר בי מחשבות וטוב לדעת שלמרות הכל בהרגשתי אני לא שווה נפש ולא מניח לזה לחלוף כך סתם בלי מחשבה עמוקה יותר שיש לדעתי להדגיש לנושא.
;){kind=link}