וכמו האדמה המצפה לגשם, שירווה את צמאונה, יעורר את כוחה, ויאפשר לה ליצור בתוכה חיים חדשים, גם אני כבר שנים מצפה. לא בדיוק לגשם, אלא לאהבה אמיתית, שתרווה את צמאוני, תעורר את חיי, ותאפשר לי לפרוח באופן מלא. בניגוד לגשם, שמגיע למספר חודשים ואז נעלם לשארית השנה, אני מקווה לכך שכשהיא תגיע, היא תגיע כדי להישאר אתי לכל החיים, גם אם העוצמה שלה תשתנה במהלך השנים.
לפני הגשם רואים בדרך כלל עננים, הרוחות מתחזקות, ובכלל מתחילים להרגיש את השינוי. ואצלי, השמים בהירים והאדמה יבשה כמו בשיאו של הקיץ. פה ושם חולפת איזו עננה קלה ודקה, בדמות דייט מזדמן, אבל אף אחת מהן, לפחות בינתיים, לא הראתה סימן שהיא מסוגלת להתפתח לסערה שאני כה מצפה לה.
ויש רגעים שבהם אני כמעט מתייאש לחלוטין. רואה שאין בדל ענן באופק, ותוהה האם נועדתי להישאר כמדבר, יבש וצחיח בלי שום דבר שיעורר אותו מתרדמתו העמוקה, ובלי סיכוי לראות בחייו טיפת מים. ובכל זאת שב ומתעודד, וממשיך להאמין שיום אחד הגשם יבוא, ורק מקווה שאדע לזהות נכון את הסימנים המקדימים, ולא אאבד את הסיכוי האמיתי ליהנות מגשמי הברכה.
;){kind=link}