אם אסתכל על האהבה שלי, שאחרי שנים רבות מצאתי אותה, ודאי שראויה ההשוואה לטל. אחרי הכל היא לא כמו הגשם, לא החלה בבת אחת, ולפעמים לוותה בסערה. היא לא בדיוק הייתה בלתי צפויה והגיעה במפתיע. כמו הטל היא חלחלה אט אט, מהתחלתה ועד להבשלתה, בלי סערות מיוחדות, רק טיפה ועוד טיפה ויום ועוד יום.
ואולי אהבה בכלל צריכה להיות ככה, לא סוערת כמו הסערות שמלוות לפעמים את הגשם, לא באה בזעף ובעוצמה, אלא כמו הטל, עדינה ומחלחלת לאט, יום ועוד יום ועוד יום.
ועוד, שהגשם נטייתו לחלוף במהירות יחסית. מגיע הגשם ופוסק, ולא ברור מתי יבוא הגשם הבא, וגם עונתו מוגבלת, ואילו הטל מתחדש בכל יום, ממשיך ומרווה את הצמיחה של כולנו.
וגם קצת כשחושבים על ההקבלה, אולי אפשר לחשוב על רש"י בפרשת "האזינו" האומר שהמטר, הגשם, יש בו מצבים של עצבים לבריות שאנשים נפגעים ממנו והוא מזיק, ואילו הטל כולו שמחה לבריות.
כך שב"ה מצאתי את אהבתי כטל (ושוב, יש כאן עוד כפל משמעות שלא אסגיר), ואמשיך ואתפלל שאותו טל ירווה את חיי, וחיינו לאורך ימים ושנים רבות.
;){kind=link}