אז אני שב וכותב גם כאן, האנונימיות כאן אולי נשמרת יותר, אבל גם כאן סביר להניח שאזהר יותר בכתיבה שלי.
אז אתר ישראבלוג דווקא חזר לפעול, וחזרתי לכתוב גם שם. יש בעייתיות מסויימת בגישה אליו, אבל בסך הכל גם אני מתרגש מהמאמץ שעשו שני אנשים בעיקר כדי להשיג את השם והתכנים של האתר ההוא, ולאפשר לאנשים לחזור אליו כקוראים וככותבים.
אז למה בעצם שבתי לכאן? אולי כי כאן אני לא מרגיש שמכירים אותי באמת, לא ששם בדיוק מכירים אותי, ואני גם לא יכול לדעת אם האנשים שקוראים שם לא קוראים גם פה, אבל בפועל את האישיות שלי כפי שבניתי אותה בכמעט 17 שנות כתיבה לסירוגין בישראבלוג, אני לא חושב שעדיין הבאתי לידי ביטוי כאן. אז אולי יהיה לי קצת יותר נוח לכתוב דברים מסויימים גם כאן.
אז מה התחדש אצלי מאז הקטע האחרון? הרבה מאד, רק שגם כאן אני לא מרגיש נוח לפרט עדיין, כי בכל זאת אני לא יודע מי קורה, ולא מעוניין לשתף את כל העולם בדברים. רק אומר, שכמו העולם כולו, גם העולם האישי שלי נמצא בטלטלה, ובזמן כמעט מקביל. כמו בעולם כולו אני צריך להתרגל למציאות שונה וחדשה, שלאחריה הדברים לעולם לא יהיו כמו שהיו קודם.
בתגובות שהזכרתי לפוסט ישן כאן, מישהו ביקש פוסט על מועד, במקרה זה חנוכה, שחל אז, כנראה מכיר אותי ואת הכתיבה שלי מישראבלוג שם הקפדתי לציין מועדים דתיים, ואפילו תקופה די ארוכה כתבתי על פרשת השבוע. מישהו אחר, וזה יותר מעניין, ביקש שאכתוב פוסט על העולם בקורונה, ואת דעתי על איך הכלכלה תשרוד את המשבר. אומר שקטונתי מלהיות מבין גדול בכלכלה, אם כי כמו לכל אחד יש לי דעה בנושא, אז אולי קצת ארחיב על זה בכל זאת, כי אחרי הכל זה הנושא המשמעותי מכל בימים אלו, ועדיין.
אפתח ואומר, שאישית, אשתי ואני לא נפגענו כמעט בכלל ישירות מהשלכות הקורונה, ואולי במידה מסויימת יש לזה דווקא השלכות חיוביות עלינו. שנינו עברנו לעבוד מהבית, ואנחנו עדיין ממשיכים בזה, ואני חייב לציין שזה דווקא מבחן לא רע לזוגיות, עצם העבודה מהבית, שבה גם אם לכל אחד פינת העבודה שלו, עדיין נמצאים אחד עם השניה כמעט 24/7 בניגוד לימים של העבודה מהמשרדים שבהם היינו נפרדים למרבית היום ונפגשים רק בערב.
מה שכן, השלכות הקורונה גרמו לנו להקפיא תהליך של חיפוש דירה לקניה, שכמעט ורצינו להתקדם עם דירה מסויימת אבל הקפאנו הכל, ועד עכשיו לא חזרנו לחיפוש רציני. (גם מסיבות אחרות, שעדיין אני לא יכול לפרט כאן).
העבודה מהבית נוחה לנו מאד במצב הנוכחי, ושוב, גם מאותן סיבות אישיות שעדיין לא יפורטו. יש לה יתרונות רבים, לצד חסרונות מסויימים. האמת היא שמאז ההקלות שהיו בסגר, ובעיקר החזרה לבית הכנסת, אני בעיקר נהנה מהיתרונות, ופחות מוטרד מהחסרונות, כאשר יש לי את האפשרות לצאת ולפגוש אנשים מוכרים, מה שכן היה חסר לי מאד בתקופת הסגר הנוקשה.
אז כמו שאמרתי, תחזיות אני לא יכול לתת כאן, בוודאי שלא כאלו אמינות. אישית, אני מקווה שלא נחזור לסגר מוחלט, כי אמנם מצאנו פתרונות לבעיות שהיו, אבל עדיין זה מצב מאד מאד לא נעים, אני חושב שהבעיה העיקרית היא הפחדנות והעדר האכיפה האפקטיבית, שבחלק מזה אשמה גם התקשורת וגם גורמים מסויימים שכמו כל דבר גם את הנושא הזה הפכו לנושא פוליטי.
לי מאד מפריע שאני הולך לסופר אפילו, ורואה ששם אין התייחסות אמיתית ורצינית לנושא. אמנם המאבטח דורש לחבוש מסכה ומודד חום, אבל ברגע שנכנסת, לפחות עד שאתה מגיע לקופה אני רואה התקהלויות רגילות, אי שמירת מרחק בתור, והרבה מאד אנשים שלא עוטים מסכות, למרות שזה מקום סגור (גם אם מרחב גדול). דווקא בבתי הכנסת, לפחות בבית הכנסת שלי, ובבית הכנסת הסמוך לביתי שאותו התחלתי לפקוד, מאד מקפידים על ההנחיות, וגם כאשר התקיימה תפילה במרחב הפתוח בזמן שבתי הכנסת היו סגורים, הקפידו מאד על ההנחיות. ואני עדיין חושב שהבעיה העיקרית היא באוטובוסים ובתחבורה הציבורית. אישית, אני חושב שהקנסות צריכים להיות יותר כבדים, וכן שצריך לפחות לזמן מה, להצמיד יחידת משטרה או פיקוח ייחודית לאוטובוסים שתאכוף את ההנחיות בהם. אני רואה יותר מדי מקרים בחדשות שמדברים על זה וגם נתוני ההדבקה שהוצגו מוכיחים שהתחבורה הציבורית היא מקור הדבקה מרכזי. אי אפשר לסגור את התחבורה הציבורית לגמרי, אבל בהחלט אפשר וצריך לאכוף שם יותר את ההנחיות באמצעות המוסמכים לכך ולא להפיל את האחריות על הנהגים המסכנים.
אז להגיד מה יקרה לכלכלה שלנו, קטונתי מלדעת. אישית אני מקווה שנצליח להתמודד איכשהו עם המצב, בוודאי לא צריך ולא נכון להגיע לסגירה מוחלטת נוספת, אבל אני מקווה שבע"ה עוד מעט נוכל לשים את כל הנושא הזה מאחורינו בדרך זו או אחרת.
;){kind=link}