אז אולי אכתוב בכל זאת קצת על הצדדים היותר חיוביים של התקופה האחרונה.
והצדדים היותר חיוביים, קשורים, איך לא, בילדות. הן ממשיכות להתפתח, כבר זזות לכל הכיוונים כששמים אותן במקום עם מספיק מרחב, ואפילו מתחילות קצת לזחול, אם כי עדיין לא זוחלות באופן מלא וחופשי. בשבוע הבא, לאור המלצה של אשת מקצוע ממכון התפתחות הילד שמלווה אותן באופן די צמוד, כבר נקנה להן כסאות אוכל ונושיב אותן קצת. הן עדיין לא מסוגלות לשבת בכוחות עצמן לגמרי, אבל כבר יש להם את היציבה המתאימה לקראת ישיבה, והיא מקווה שבקרוב הן גם יישבו.
עוד דבר שיפה לראות אצלן, הוא בדבר שהתחלנו לעשות לאחרונה. במהלך מבצעי שבוע הספר בחודש שעבר, רכשתי שלושה ספרי ילדים קלאסיים, והתחלתי להקריא להן כל ערב לפני הזמן שבו הן אמורות ללכת לישון, סיפור. מה שיפה לראות הוא, שגם אם אחת מהן לפחות, וזה קורה לא מעט, לא רוצה להירדם ומתחילה לצרוח, אני מתחיל להקריא את הסיפור, ואז שתיהן, גם אם אחת מהן עד עכשיו צרחה, מתבוננות בי בעניין, ונדמה שמנסות לפחות להתרכז בסיפור. בדרך כלל, בסיום הסיפור, כשאני מברך אותן בלילה טוב, גם מי שצרחה כבר מפסיקה לצרוח ונרדמת.
וזה מעניין. אני תוהה עד כמה הן מבינות את המלים בסיפור, או שמספיק להן טון הדיבור שלי והאופן שבו אני מספר להן את הסיפור כדי להירגע, להתרכז ולהתעניין. בינתיים, הן עוד קטנות מכדי לדפדף בספר, להבין את הסיפור או להגיב אליו, אבל עדיין נדמה שהן קולטות את זה שזה סיפור ושעכשיו צריכים להתרכז ולהקשיב, וזה מדהים.
אני מקריא להן כרגע בעיקר את "מעשה בחמישה בלונים", סיפור שנדמה שאין מי שגדל בארץ בעשרות השנים האחרונות ולא מכיר אותו, ולא יודע להשלים את משפטי המפתח בסיפור, "ופתאום...." (אני בכוונה לא משלים, ומעניין אם יש מי שקורא כאן ובאמת לא מכיר את ההמשך).
אני קצת מחכה לזמן הזה שבו הן יתחילו לדבר, ויכירו את הסיפור ויידעו להשלים את זה לבד.
אני מקווה שאני אוכל להמשיך בדבר הזה, ולהתמיד כל ערב לקרוא להן סיפור, אולי בהמשך סיפורים אחרים ולא רק את זה, כאמור יש לי עוד שני ספרים קלאסיים שקניתי להם, אני גם מקווה שכשתגדלנה קצת הן תרצינה לקרוא ספרים ולשמוע סיפורים, אני חושב שזה דבר מאד טוב ומאד חשוב.
;){kind=link}