ט"ו באב והצפי להמשך

והחוויה של יום ששי הזה, הביאה אותי להבנה, מה באמת חסר לנו, ודווקא אנחנו צריכים לנסות ולהשלים כמה שיותר. מה שבאמת חסר לנו, הוא "זמן ביחד", כאשר ב"זמן ביחד" אני מתכוון לזמן שבו שנינו מרוכזים כמעט אך ורק אחד בשני ובזוגיות שלנו, כאשר גם אם הבנות נמצאות אתנו הן קצת "בצד". זה יכול להיות כאמור בארוחת בוקר זוגית בקניון או בשיטוט סתמי בקניון, זה יכול להיות אפילו בהליכה, כאשר אנחנו אמנם עושים הליכה עם העגלה, אבל בעיקר יכולים להתרכז בשיחות בינינו בלי הפרעה ובלי יותר מדי הסחות דעת. (כמובן שגם במצב כזה אנחנו מדי פעם מעיפים מבט אל העגלה ומגיבים לתנועה או למעשה של הבנות, אבל בעיקר מרוכזים במה שבינינו), וגם זה דבר שמזמן לא עשינו. כשאנחנו בבית דומה שאין אפשרות כמעט ל"זמן ביחד" שכזה, כי אחרי העבודה אני בדרך כלל עייף מדי, או צריך לצאת לקניות או שני הדברים יחד, ובשעות הערב אנחנו מעדיפים לא להשאיר את הבנות עם סבתא או עם מישהו אחר, ולצאת שנינו, רק אם ממש אין ברירה, ואחרי שמסיימים לטפל בהן והן הולכות לישון בדרך כלל אין לנו יותר מדי אנרגיות בשביל לשמר את הזוגיות, ואנחנו מעדיפים לקרוס מול הטלוויזיה. 

בינתיים, השבוע דווקא צפוי לנו די טוב מבחינת הזוגיות. לא מתוכננות לנו פעילויות מיוחדות בשעות הערב ולא ידוע בינתיים על צורך דחוף בקניות, מחר בערב אנחנו מתכננים ללכת עם האחיין הגדול שלי, שנמצא בשבוע חופשה אצל סבא וסבתא, לאכול גלידה בעיר, מה שייתן לנו עוד זמן של הליכה משותפת עם הבנות (אם כי אתו, אבל עדיין זה פחות מפריע ויותר תורם בעיני לחיזוק הזוגיות כי יש בכך משום בילוי משותף משמעותי)  ואני מקווה שגם בהמשך השבוע יהיה טוב לזוגיות שלנו ולא יהיו חלילה סיבות חדשות למריבות בינינו, אם כי נדמה שגם כאלו לא חסרות.