שלוש שנים

הפוסט מדהים!
אני קורא את הבלוג שלך בשקיקה! מכיוון שכתבת פה על נישואין
היום פורסמה כתבה על מחקר שמראה שחיי הנישואין אצל גברים עשויים להשפיע משמעותית על תוחלת החיים: מחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב חושף כי אי שביעות רצון בחיי הנישואין מהווה מנבא משמעותי למוות משבץ מוחי ולתמותה מוקדמת בקרב גברים, לא פחות מגורמי סיכון מוכרים כמו עישון והיעדר פעילות גופנית. המחקר התבסס על נתונים בריאותיים נרחבים ממחקר ארוך-טווח, שעקב אחר מקרי פטירה בקרב כ-10,000 גברים ישראלים לאורך יותר מ-30 שנה. שלחתי קישור לכתבה. משום מה , האתר חוסם את הקישור.
הייתי מעוניין לשמוע את חוות דעתך על המחקר הזה? והאם זה נכון שגם בציבור הדתי והחרדי יש עלייה במקרי הגירושין? אולי אצלכם ביישוב/בקהילה/בית כנסת אין מקרי גירושין. אבל באופן כללי יש עלייה בציבור הדתי בגירושין.

ראיתי את הכתבות הללו.
באופן אישי, אני עדיין לא במצב שבו אני חווה חיי נישואין ארוכים, אז אני לא יכול להעיד בדיוק על כך.
לגבי גירושין במגזר הדתי, שמעתי על כך שיש עליה במקרי הגירושין, וכן, אפילו בקהילה שלי היו מקרים, אמנם רק במקרה אחד של בני זוג מבוגרים אחרי שנים רבות, אבל גם במקרה אחר מלפני מספר שנים מועטות הזוג אמנם שייך לדור הבנים של הקהילה, אבל כבר היו הורים למספר ילדים ואם אינני טועה ייתכן בהחלט שאפילו אחד הילדים שלהם כבר התחתן (אני יודע שלא מזמן נולד לגבר הזה שהתגרש נכד, אבל לא זוכר אם הגירושין היו לפני החתונה של הבת שלו או אחרי). אני רק יודע, שיש גם בין בני דור ההורים שלי, זוגות שכמו שההורים שלי מגדירים את זה "חיים יחד באותו בית, אבל לא מעבר לזה", ואני מניח שאילו הזוגות הללו היו צעירים יותר הם היו נפרדים רשמית. אני חושב שזה חלק מההתפתחות של הדור שהיום יש יותר לגיטימציה להגיד "לא טוב לי, אז אני עוזב" בעוד שבדורות קודמים, הייתה סטיגמה קשה על גירושין, וגם כשלא היה טוב, זוגות נשארו יחד מסיבות שונות, כל עוד לא היו חלילה טריגרים משמעותיים ביותר לפרידה.

-המשך-
במגזר החרדי, בסביבה הקרובה אלי יחסית, שמעתי על מספר מועט יחסית של מקרי גירושין, ושם בשני מקרים שאני יודע עליהם הרקע היה באחד המקרים של אלימות במשפחה, ובמקרה אחר, אירוע שלא לגמרי ברורים לי פרטיו שגרם לכך שהאשה לא תוכל להיכנס להריון באופן טבעי ורגיל. יש גם אשה חרדית גרושה שעובדת אתי אבל לא ידוע לי מה הרקע במקרה שלה ומעולם לא שאלתי. אבל גם לשם מחלחלת התפיסה, שצריך גם לחיות חיים טובים ולא תמיד צריכים לחיות בכל מצב יחד אם אין תוחלת לחיים משותפים, גם אם אין טריגרים משמעותיים לפרידה.

ראשית: הפוסטים האחרונים היו מרתקים ומעניינים וכתובים בצורה יפה!
אני רוצה להגיב למגיב הראשון (כמובן אם לאזרח ד' מנהל הבלוג, יש הערות למה שאכתוב כעת אשמח לראות) הציבור הדתי והחרדי במשך שנים פחד להתגרש, כי בציבור הזה יש תחושה יותר של ביחד וקהילתיות, ולכן במשך השנים תמיד היה חשש "ממה יגידו" זאת פונקציה גדולה בחיים של דתיים ובטח של חרדים. כיום בתקופתנו- אנשים לא מוכנים לסבול ולא אכפת להם "ממה יגידו" וזה לא רק בחיי נישואין זה בעוד כמה נושאים. נקודה שניה: כמי שמכיר לא מעט חברים גרושים, גבר שמתגרש עלול להגיע למצב כלכלי קשה, ולכן אנשים לא ממהרים לעשות צעד כזה אלא אם כן המצב ממש חמור. אגב, הבלוג הזה נפלא, יש פה תחושה של בלוג בוטיק ללא הרבה אנשים עם פוסטים איכותיים ומחכימים.

קודם כל תודה על דבריך.
אני לא יודע אם קראת את התגובה האחרונה שלי, אבל זה בערך מה שטענתי שם. הפחד מ"מה יגידו" ובחברה החרדית הפחד מפגיעה בשידוכים של בני המשפחה האחרים גרם לפחד מגירושין. אגב, נראה לי שלפני עשרות שנים גם בחברה הכללית היה מן פחד כזה מהסטיגמות של גירושין. כמו שציינתי, שני מקרי גירושין שהכרתי בחברה החרדית שאני חי בתוכה, היו באמת במקרה אחד מקרה יוצא דופן בחומרתו (אלימות במשפחה) והשני על רקע נישואי צעירים ככל הנראה, ובעיה רפואית של האשה שהגבר לא רצה להתמודד אתה.
שוב הרבה תודה על הדברים לגבי הבלוג. כאן אני מרשה לעצמי לכתוב הרבה יותר פתוח מאשר בבלוג בישראבלוג שם היו לי לפחות הרבה יותר קוראים.