ובכל זאת, אתמול, אחרי הרבה זמן שאנחנו מדברים על זה, סוף סוף החלטנו לבחור תמונות ולהתחיל לבנות אלבום פיזי בשביל הבנות. ובשביל זה, נכנסתי לצפות בכל התמונות שבטלפון, ובכל התמונות שהתקבלו בווטסאפ המשפחתי, כדי לבחור את התמונות שנדפיס. ואם כבר נכנסתי, אז החלטנו להדפיס גם כמה תמונות מהתקופה שלפני הבנות, ואפילו כמה תמונות מהחתונה שלא היו של הצלם הרשמי, ואפילו כמה תמונות מלפני.
וכשאני מסתכל שוב על התמונות הללו, באופן טבעי אני שב ונזכר בנסיבות שבהן הן צולמו, ואז נזכר בדברים היפים שקרו לנו. בערב שבו הצעתי לט. נישואין, כפי שמעידה התמונה שלה, לראשונה עם הטבעת החדשה על האצבע, תמונה של ההזמנה לחתונה, עותק של ההזמנה עצמה כמובן שמור אצלנו, אבל גם בזה יפה להיזכר, ביום שבו הבאתי את ההזמנות מהדפוס, תמונות של ט. מהערב שלפני החתונה, שפעם ראשונה אני רואה אותן, היא עשתה אז הפרשת חלה לאחר הטבילה במקווה. תמונות מערב החתונה, כאלו שכאמור לא הצלם של האירוע צילם אלא צולמו בטלפון נייד של ל. או של י. ונשלחו אלינו. תמונות מהחופשה המשותפת שלנו בצפון, קצת לפני שט. נכנסה להריון. תמונה של ט. בהריון מעל חוף הים, עוד תמונה של ט. בהריון בחצר בית החולים באחד האשפוזים שלה. תמונה של הבנות, בערך 10 דקות לאחר שנולדו, כשהוציאו אותן בעריסה לראשונה מחדר הלידה, עוד לפני שניקו אותן, תמונה שלהן באינקובטור המשותף, ותמונות חוויות ראשונות. ט. מאכילה פעם ראשונה, אני מאכיל פעם ראשונה (עוד בבית החולים), בעגלה ביציאה הביתה מבית החולים, ברכב ביציאה הביתה מבית החולים, עטופות במגבת לאחר המקלחת, (תמונה שאמרתי לט. שאין אלבום ילדות שלם בלעדיה), ותמונות מאוחרות יותר, ביחד ולחוד, שוכבות בתנוחות שונות, על הידיים של אבא ואמא, עם סבא וסבתא, עם דודים ודודות, עם בני הדודים, תמונות של סבא וסבתא עם כל הנכדים שלהם, ועוד ועוד. ובאופן טבעי, רוב התמונות נועדו להנציח רגעים מאושרים ושמחים, בפרסומת עתיקה לסרטי צילום עוד לפני שהמציאו את המצלמה הדיגיטלית (שלא לדבר על מצלמת הטלפון) קראו לזה "רגעים של (שם החברה)". וכשאני מסתכל על התמונות, אני נזכר במסע שעברנו עד עכשיו, ומבין שלצד רגעים לא קלים ולא נעימים, עוד יהיו לנו בע"ה בעתיד, הרבה רגעים יפים, כך שאולי כדאי לחשוב על הרגעים הללו, אלו שעברנו ואלו שעוד מצפים לנו, במקום לחשוב רק על הדברים הפחות טובים.
;){kind=link}